אם את קוראת את הפוסט הזה סימן שאת יודעת כמה קשה (עד כמעט בלתי אפשרי) למצוא ספר שיודע - אבל באמת יודע - לספר תלתלים.

בקנדה יש 4 עונות של ממש וחשוב לדעת כיצד נתנהג בכל סוג של מזג אוויר

בפוסט הזה אנסה לתאר את מסלול ההגירה (שלא לאמר מסלול התלאות) שעברנו בעצמנו בדרך…

זה החורף הראשון שלנו בקנדה שמרגיש ממש כמו חורף ישראלי אבל לטובת הקוראים שגרים באזורים קרים יותר, קבלו את ההמלצות לבגדי החורף למהגר החדש לקנדה

הייתי חייבת לדעת עוד ולהבין למה אני מכניסה את עצמי.
שקעתי בצפיה אינטנסיבית בסרטונים שמתארים את החיים בקנדה…

המדריך המלא לחורף, למהגרת החדשה

לדעת אנגלית מבית הספר זה סבבה, אבל זה לא אותו הדבר כמו לדבר את שפת המקום.
להלן מדריך קצר, מעין “אמור ואל תאמר”, למהגר הטרי בקנדה:

במשך השנים בהן אנחנו בקנדה החלפנו שלושה רופאי משפחה (רופא חדש בכל בית אליו עברנו)

בתקופה האחרונה אנחנו קצת מוצפים בפניות, שיחות, ווטסאפים וסיפורים מכל הישראלים שרוצים לנצל את ההזדמנות החדשה לבוא לקנדה ולקבל ויזת עבודה. זה מדהים ומרגש אבל יש גם צדדים אחרים לסיפור

ישראל היא מדינת ה”יהיה בסדר”, ותחמנות וחוצפה הן שתי תכונות שבלעדיהן כמעט בלתי אפשרי להסתדר ביום יום.
אם לא תתחמן את המערכת תצא פראייר, ומי רוצה לצאת פראייר?

רק המחשבה על קבלת שירותי מדינה מקפיצה את רף המתח אצלי ל-90%… או לפחות כך זה היה עד לא מזמן

יש כלל ידוע בנהיגה: בהגיעך לצומת מתומרר בו יש לכל הנתיבים תמרור 🛑 - עצור ותן זכות קדימה לאלו לעצרו לפניך.

פשוט. ברור. קל לביצוע… אולי בתיאוריה - בפועל כולנו יודעים מה קורה בצומת שכזה: מלחמת “למי יש גדול יותר”

טורונטו ופרבריה היו פרושים לפנינו כמו קופסת ממתקים, יכולנו לבחור לגור באיזה אזור שרק רצינו והשתעשענו בבחירת הבית החדש שלנו.

בניגוד למרחב הציבורי בישראל שהרגיש לנו פחות ופחות בטוח, כשנחתנו בקנדה היינו מופתעים מהנימוס והסבלנות: “אני מרגישה שאני לא יוצאת למלחמה כשאני מסתובבת בחוץ”

קצת מביך לספר, אבל כשנחתנו בקנדה והלכנו פעם ראשונה לסופר היינו בהלם

לפעמים החיים מזמנים לך הרפתקאות, כך היה כשקיבלתי הצעה לעשות רילוקיישן בתור שליחת השומר הצעיר מטעם הסוכנות היהודית, בתפקיד רכזת התנועה בקנדה.

אֲסַפֵּר לָךְ הַיַּלְדָּה, וְגַם לְךָ הַיֶּלֶד,
אֵיךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲדָמָה נִגְאֶלֶת:
דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב –
כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב.

לאור הקורה בחודשים האחרונים בישראל אני מסתכלת אחורה ותוהה האם היה זה מזל או אינסטינקט השרדותי, ואולי בכלל השגחה פרטית.

באותו יום שבו התחילה השריפה בכרמל, היינו בדרך לפגישה בשדרות מוריה…

איך אתם מסתדרים עם הקור?

זאת בדר"כ השאלה הראשונה שעולה בשיחה עם אנשים ששוקלים את המעבר.