כולם עוצרים 😯

יש כלל ידוע בנהיגה: בהגיעך לצומת מתומרר בו יש לכל הנתיבים תמרור 🛑 - עצור ותן זכות קדימה לאלו שעצרו לפניך.
פשוט. ברור. קל לביצוע… אולי בתיאוריה - בפועל כולנו יודעים מה קורה בצומת שכזה: מלחמת “למי יש גדול יותר” שבה הראשון להתחצף ולהדחף זוכה להמשיך בדרכו ב(סוג של) בטחה.

כך הגעתי לשיעור הנהיגה הראשון שלי ב-Vaughan - חדור מוטיבציה לא לבייש את הפירמה ולהראות לנהג הקנדי הממוצע את כישורי הנהיגה המופלאים של הנהג הישראלי (כמדומני יש עדיין ברשותי את רשיון הנגמ”ש הצה”לי), וכמובן בשום פנים ואופן לא לצאת פרייאר 🫡

Lesson 1

אורן, מורה הנהיגה הישראלי שלי בקנדה, צחק עלי במשך רוב השיעור: “הישראלים נהגים מעולים”, אמר מספר פעמים, “כי הם יודעים להילחם על כל נתיב ובכל צומת. אבל פה זה קנדה, והנהגים הקנדים פראיירים בני פראיירים - מה אתה מנסה להוכיח לנהגים שנותנים לך את זכות הקדימה מראש, גם אם הזכות שלהם?!”.

Lesson 2

כשבאתי לטסט המעשי לקבלת הרשיון הזעתי מרוב פחד: הרי אני היחיד במשפחה שנוהג נכון לרגע זה, ואם אכשל בטסט נאלץ כולנו לתחב”צ עצמנו עד שאשיג מועד לטסט חדש - לא מקובל על סחבק!
לרכב נכנסה טסטרית בת 12 חביבה, ואחרי תשאול קצר התחלנו לנסוע בנתיב המוכר (אורן הכין אותי טוב מסתבר). ביצעתי את כל ההנחיות המוכרות (מעבר נתיבים, פניית פרסה, כביש מהיר, חנייה וכו’) תוך כדי שאני מקפיד כמו נינג’ה להדגיש את המבטים לצדדים (כן אורן, כולל לאיזור השטח המת), את האיתות וכל שאר ההנחיות.
סיימתי את הטסט מיוזע עוד יותר ורועד כולי. הטסטרית הסתכלה עלי במבט רציני ואמרה “You drive very well“ והלכה 😳.
10 דקות אחר כך הייתי עם הרשיון ביד (כמובן, למי בכלל היה ספק) וכשהסתכלתי על גליון הביצוע שלי ראיתי שלא עשיתי ולו שגיאה אחת - מותר, אגב, לשגות עד 20 פעמים 🤦🏼

עד היום, בכל פעם שאני מגיע לצומת four way stop מלאה ברכבים בכל הנתיבים, אני אומר לכולם באוטו (כדי להדגיש את הבומריות): איזו חברה מתוקנת!