מותר לי להגר!

אֲסַפֵּר לָךְ הַיַּלְדָּה,
וְגַם לְךָ הַיֶּלֶד,
אֵיךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֲדָמָה נִגְאֶלֶת:
דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם,
רֶגֶב אַחַר רֶגֶב –
כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם
מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב.
י.פרידמן

כבת למשפחה של חלוצים, שעלו לישראל בשנת 1918, הציונות הוטבעה בי מלידה. השיר “אספר לך הילדה” היה שיר הערש שאמא שלי שרה לי כל ערב כשהרדימה אותי.
סיפורי הגבורה של אבות המשפחה היו טבועים בי חזק ובכל שנות ילדותי לא עברה בראשי מעולם המחשבה שאעזוב את ישראל ואהגר לארץ אחרת.
גם המורא והכבוד לסבים שעבדו את האדמה, נלחמו והפריחו את השממה, זרמה בעורקי ואני חושבת שאם מישהו מהם היה עדיין בחיים לא הייתי מהגרת, או מעזה לחשוב בכיוון.

בימים שאחרי השריפה בכרמל (2016), לא הצלחתי להירדם ושכבתי ערה במיטה מרגישה בושה ורגשות אשם על מחשבות “הבגידה”; בטוחה שהתכנון שלנו לעבור לקנדה גורם לקרובי להתהפך בקברם. עד כדי כך!

נסעתי לבית הקברות בקיבוץ בו טמונים הורי, ישבתי ליד הקבר שלהם וקיימתי איתם שיחה ארוכה, בה סיפרתי להם שאנחנו לוקחים את הילדים למקום בטוח יותר, ושאני יודעת שאם היו בחיים ומודעים למה שקרה במדינה בשנים האחרונות, הם בטוח היו תומכים בהחלטה.
השתעשעתי במחשבה שאולי, אם הם היו מסכימים, היינו לוקחים אותם איתנו, והם היו חיים את שנות הזקנה שלהם במקום שקט ושלו כמו קנדה:
אמא היתה קונה מגדיר ציפורי ארצנו (אבל הפעם של קנדה 😊) ובעזרת המשקפת האהובה עליה צופה בציפורים שכל כך אהבה, ואבא בטח היה גאה בנו על העסק שהקמנו ומשבח את שיטת המיסוי הקנדית שמיטיבה עם בעלי העסקים (בניגוד לשיטת המיסוי בישראל).

שחפים מעל אגם אונטריו | צילום: hadoctor

למי מותר

“אני לא מתבייש להודות, אין לי עור עבה. החיים בישראל כבר בלתי אפשריים לי”
כך אמר לי ג. כשהתקשר להתייעץ איתי בנושאים שונים שקשורים להגירה. והוא ממש לא לבד!

אנשים רבים חשים מותשים, אבל לא מרשים לעצמם לחשוב על הגירה; קמים בבוקר ללחץ היומיומי, למצב הביטחוני הסבוך, ואיך שהוא שורדים.
אך בערבו של יום, כשסערת האדרנלין שוככת, אנחנו עייפים ולא מצליחים לחשוב וכך הולכים לישון.
למחרת מתחיל הכל מחדש….

במקרה שלי, רק ארוע שבו חשתי שחיי בסכנה הצליח “להעיר” אותי ולגרום לי לראות את המציאות נוכחה.

התהליכים שעובר אדם שמהגר למדינה אחרת מורכבים ומרובים, התהליך המשמעותי ביותר בשבילי היה הוויתור על הדמות החלוצית ואימוץ של אני אחר, שקט יותר, רגוע יותר.
כזה שקם כל בוקר בשמחה, לא כדי להפריח את ארצנו, אלא כדי לבנות חיים טובים יותר ושקטים למשפחתו.

Previous
Previous

סיפור ההגירה של רעות

Next
Next

כשהלב נשרף