מהקיבוץ לקנדה ?!
רציתי לכתוב פוסט המשך ל”מה תלבשי בחורף” אבל אז התקשרה אלי י’ וסיפרה לי שהיא ובעלה לא ישנו כל הלילה אחרי השיחה עם יועצת ההגירה: מסתבר שכל המידע, יחד עם האפשרות עצמה של המעבר לקנדה, הציפו אותם והם התחילו לעשות חשבון נפש מחדש ורשימת יתרונות וחסרונות - ישראל vs קנדה סטייל.
לפנות בוקר הם התעייפו והחליטו שלא להחליט, ועכשיו היא מתקשרת אלי כי היא לא יודעת מה לעשות: מצד אחד המציאות בישראל מעיקה עליהם, ומצד שני זה קשה לעזוב את החיים המוכרים והמסודרים ולהתחיל אותם מחדש בארץ רחוקה.
סיפרתי לי’ שגם לנו לקח זמן להחליט. מעבר כזה גדול צריך לעכל, לשקול ולבצע מתוך מקום נכון ולא מתוך לחץ.
נכון שהמסלול החדש שנפתח לישראלים הוא זמני, ואמור להסגר (נכון לינואר 2024) ביוני 2024, אבל בינתיים יש להם כמה חודשים לתכנן ולהתכונן.
י’ שיתפה אותי ברשימה שהכינו:
קשר עם המשפחה
עבודה
חינוך לילדים
בטחון פיזי
יוקר מחיה
מזג אויר
מהקבוץ לקנדה
בתור בת קיבוץ יכולתי להזדהות עם הלבטים של י’: הבחירה שלי אז (לפני שטסנו לקנדה) היתה בין להשאר במקום המוכר והבטוח או לעבור למדינה עם נוף והתנהלות שונים לחלוטין. ההבדלים בין הקיבוץ לטורונטו הם עצומים: ידעתי שהמשפחה לא תהיה במרחק נסיעת אופניים של כמה דקות, מערכת החינוך תהיה שונה מזאת הקיבוצית בה כולם מכירים את כולם וגם למדת עם המורה של הילד שלך ביסודי, ובטח שהסופרים יהיו שונים מאשר המרכולית הקטנה בקבוץ בה ידעתי בדיוק איזה מוצרים מחכים לי על כל מדף.
ברור שכולם יודעים שרמת החיים בצפון אמריקה גבוהה, הבתים מפנקים והמכוניות זולות, אבל הייתי חייבת לדעת עוד ולהבין למה אני מכניסה את עצמי: שקעתי בצפיה אינטנסיבית בסרטונים שמתארים את החיים בקנדה: אם תחפשו ביו-טיוב “Day in my life Canada” תראו המון סרטונים של אנשים מהישוב שמתעדים את חיי היומיום שלהם: מנסיעה בתחבורה ציבורית, הליכה למשרד ושופינג בחנויות האהובות עליהם.
”תוכנית הלימודים” שלי כללה גם צפיה בתוכניות עיצוב של HGTV מהן למדתי איך נראים הבתים בקנדה, מה לובשים האנשים (ספוילר: הנשים מפריזות בלבישת הצבע הורוד, והגברים מקפידים ללבוש לפחות פריט אחד עם plaid, יעני משבצות, וכובע מצחיה), ומתוך עיצובי הבתים הבנתי שיש בבתים הכנה למזג האוויר הקר בחורף בדמות ה-mudroom בו מאחסנים את ציוד החורף, והוא תמיד עם רצפה שקל לנקות ממנה את שאריות המלח והבוץ שמביאים מבחוץ (ממליחים כאן את הכבישים והחניות של מרכזי הקניות כדי למנוע החלקה, והמלח בא איתך הביתה בתוך החריצים של סוליות הנעליים).
אה ואמבטיה היא מאסט! (ככה הם הקנדים, אוהבים להתפנק ואין אצלם מחסור במים) והמקררים שלהם ע נ ק י י ם וכך גם שאר מכשירי החשמל.
את ההצפה הרגשית שהיתה לי החלפתי במחקר מעמיק על אורחות החיים בקנדה, בפרטים שונים שקשורים לחיי היומיום, ומידע על החיים הטובים שהיא מציעה: חקרתי את האזורים השונים בטורונטו כמו צ’יינה טאון, שכונה שרוב דייריה הם מהגרים מסין, little Italy שבה התיישבו לפני שנים רבות המהגרים מאיטליה, וגם little Portugal שהחל משנות ה 50 אוכלסה ע”י מהגרים מ.. כבר ניחשתם, פורטוגל.
החלטתי להכין לעצמי סיור עתידי בשכונות השונות של טורונטו שכלל כמובן גם ביקור במסעדות האוטנטיות שנמצאות בשכונות השונות: התחלתי בסיור בתים עתיקים בשכונת little Italy (אם אתם חובבי היסטוריה כמוני, תוכלו לקרוא על העבר של השכונה באתר המצוין blog TO שהוא עד היום ה”תנ”ך” שלי לכל המתרחש בטורונטו), קפיצה לצ’יינה טאון ולקינוח ביקור במסעדה פורטוגזית משובחת שבחרתי מכאן.
הירידה לפרטים והתכנונים העתידיים הקלו על החיבור שלי לעיר הזרה וההצפה הרגשית המעיקה התחלפה בהתרגשות קלה.
“תוכנית הלימודים” שבניתי לעצמי גם הרגיעה אותי וכשעברתי על רשימת ישראל vs קנדה שלי (שהיתה דומה מאוד לזאת של י’) הרגשתי שהיא לא מפחידה אותי יותר כי המידע שאספתי הבטיח לי שאוכל להתמודד בהצלחה עם כל הסעיפים השונים ברשימה.
אנשים טובים באמצע הדרך
השלב הבא היה למצוא את האנשים שיעזרו לנו לעשות את המעבר בצורה החלקה והטובה ביותר. לא אשקר ואומר שדווקא פה היו מהמורות ונתקלנו באנשים שהיה לנו קשה לקבל מהם את השרות שרצינו (מודה שאנחנו משפחה בעלת נטייה לפרפקציוניזם קל) אבל בסופו של דבר הצלחנו להרכיב לעצמנו את רשימת האנשים (שהפכו במשך השנים לחברים) שעזרו לנו לצלוח את המעבר בקלות יחסית ועד היום אנחנו לא שוכחים את העזרה והתמיכה שקיבלנו מהם.
תוכלו לגלות את הרשימה כאן.
שלחתי לי’ את הפוסט לפני שפירסמתי אותו בבלוג, והוספתי שורה אחת במיוחד בשבילה: “אני מקווה שתצליחי להתגבר על ההצפה הרגשית ולתכנן את העתיד המרגש שצפוי לך בקנדה, אנחנו כאן מחכים לך עם דלת פתוחה”
