לגוף ולנשמה

פתאום חשבתי שאולי כדאי לערוך רשימה קצרה של השינויים החשובים שעברו עלי מאז ובעקבות המעבר. לא יודע אם יש לזה משמעות, או שאולי בכלל הגיל משחק כאן תפקיד מרכזי, אבל איכשהו נדמה לי שהביטויים “משנה מקום משנה מזל” ו-“האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו” מצביעים על אמת חשובה: לא ידעתי עד כמה ישראל והישראליות השפיעו עלי עד שלא הסתכלתי על עצמי מחוץ לישראל.

מחילה על ההתפלצפות הקלה… ניגש מיד למלאכה:

דברים שהתחלתי לעשות רק אחרי שהשתקענו בקנדה:

• הליכות תכופות בחיק הטבע

• לנהל שיחות נעימות עם בני הבית

• בדיקות רפואיות שנתיות

• טיפול נפשי ורגשי (כולל בהפרעת קשב)

• הקפדה על אורך חיים בריא ומסודר

• להיות עדין, רגיש ושמח בחלקי

דברים שהפסקתי לעשות:

• לעשן

• לקלל

• להתעצבן כל הזמן ועל כל דבר

• להיות רגוז וכעוס

• להסתובב עם אגו מנופח

• להסגביר (טוב לא לגמרי אבל אני משתפר)

• לנהוג בכביש בפרעות ובניגוד לחוק

• לפחד מהחיים

• לשנוא את החורף

במבט ראשון הרשימה הנ”ל עשויה להראות בנאלית, אבל רק למראית עין:
שקט נפשי, מרחב ציבורי בטוח, אפולוגטיקה, דיסטנס מכבד, שירותי ממשלה איכותיים, כלכלה יציבה ורב תרבויות - כל אלה מאפשרים למשהו אחר לגמרי לצאת מתוך אותו הגוף ואותה הנפש.

יש אנשים שמאוהבים בישראליות, אבל גם הם, אני סבור, יכולים ללמוד על עצמם דבר או שניים אם יחיו, ולו לתקופה, מחוץ להשפעתה.

רגע של זן בטבע. צילום: אני