איכס, מרץ

כישראלים אנחנו מכירים את “לקום אתמול בבוקר” (Groundhog Day בלעז), שמוקרן/משודר באדיקות בכל העולם בכל פברואר מאז 1993, כקומדית לולאת-זמן בכיכובו של ביל מארי. אבל כקנדים זכינו להבין את המשמעות העמוקה יותר של סרט הקאלט: חודש מרץ הוא הארור בחודשי השנה!

מפנקסטוני לטורונטו: 5 שעות נסיעה | צילום מסך מגוגל מפות.

“יום המרמיטה” התחיל למעשה ב-1887 (!) בעיירה Gobbler’s Knob שבפילדלפיה, ארה”ב, כמסורת של התמודדות עם התסכול הגדול שמגיע לקראת סוף החורף, שממאן להסתיים; אם באפריל כולם שמחים לבוא האביב, וביולי הטבע מתפוצץ ביופיו, ובאוקטובר השלכת מסמאת את העיניים, ובדצמבר השלג מתחיל לרדת ואורות הכריסמס מנצנצים מכל פינה - הרי שלחודש מרץ אין שום דבר טוב לתת. כלום!

השלג כבר נערם בכמויות לא נורמליות בכל מקום, אבל הוא כבר לא “פלאפי” וחמוד אלא קשה ומחליק;
בצידי הכבישים ערימות הקרח/שלג המפולס מתערבבות עם בוץ, מלח וגזי פליטות אגזוזים, ויוצר Slush חום/אפור דוחה;
כל זכר לאווירת החגים וההתרגשות מהשלג נעלמו מזמן ואין אדם אחד בכל העולם שלא מתפקע מהשתוקקות לצאת החוצה, לטייל, לשחות, לשוט ולבלות.

למעלה: שלג מהמם ומרגש, ולמטה: גועל נפש | צילום: אני + גוגל

בשניים בפברואר 1883 החליטו תושבי פונקטסטוני “להתייעץ” עם פיל (Phil), המרמיטה המקומית, שניחן בתכונות נבואיות ויכול לנחש במדויק האם החורף מסתיים כבר או שעלינו לסבול עוד 6 שבועות של חורף מדכא ומלוכלך. ומכאן התפתחה המסורת המפוארת.

פונקסטוני פיל, המרמיטה הנבואי | צילום מכאן

היום אנחנו מבינים לליבם של תושבי פנסילבניה, שכן האקלים באיזורנו זהה. זה נכון שכישראלים אנחנו מתרגשים יתר על המידה מדי שנה עת ירידת השלגים הראשונים, אבל לכל דבר טוב יש גבול - שלא לדבר על 5 הקילוגרמים המיותרים שכולנו מעלים כל חורף, לא ברור מאיזו סיבה.

בקיצור סורה חורף, הלאה כפור!

הטבע משתוקק לסוף החורף | צילום: אני