מה עושים? עושים!
מאז שהחלטנו לצלול ראש לתוך הפרויקט, שמתקרא “עוברים to קנדה”, אפשר לומר שהחיים שלנו השתנו מקצה לקצה:
לפני הפרויקט חיינו את חיינו השקטים בפרבר המפנק שלנו, ניהלנו את עסקינו, נשמנו את הטבע הקנדי, ראינו את ילדינו גדלים בשלווה, תכננו את הטיול הבא ובגדול מימשנו ב-100% את התכנית המקורית שלנו - להפרד מכל מה שלא אהבנו בישראל ולהשתקע כאן.
ואז קורונה, ואז הפיכה משטרית, ואז מחאה חברתית, ואז…
כמובן שלא יכולנו לשבת בשקט כשהבית (גם אם זה בית לשעבר) בוער. אז עשינו מה שהישראליות לימדה אותנו לעשות: מעשה!
והנה אתם עכשיו קוראים את הבלוג שלנו, פונים ליועצים המומלצים שבאתר, נכנסים למאות הקישורים שמצאנו בעמל רב, ובעיקר בעיקר מתייעצים איתנו בטלפון ובצ’ט ומשתפים בחששות, בהתלבטויות, בחלומות וב-“מה יהיה” הכה ישראלי.
ואנחנו כאן בשבילכם; כי פרויקט שכזה אי אפשר לעצור, וכי “לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ” (ויקרא, י”ט, ט”ז) מושרש בנו דורי דורות.
ואני לא מתלונן!
רק בקשה אחת יש לי מכולכם: דרך ארץ!
הנה דגימה מהשאלות, ההנחות, הבקשות והדרישות שאנחנו שומעים מדי יום:
למה אתם לא משלמים כרטיסי טיסה?
מה מניטובה? זה חור!
שמעתי שמערכת החינוך / בריאות / רווחה ממש על הפנים בקנדה!
אבל לחפש עבודה זה קשה!
ומי ידאג לי לשכר דירה?!
ומה עם אנטישמיות??
מה הילדות שלי יצאו עם גויים?!
שמעתי שמגיעים לקנדה מלא מוסלמים!
ומה עם קהילה, אנחנו לא יכולים בלי קהילה!
אם לא לטורונטו או לוונקובר אז מה בכלל שווה ההגירה הזאת?!
מה, יועצים לוקחים שכר על ייעוץ?!
אני לא זמין, תתקשרו אלי ב-10 בבוקר שעון ישראל!
. . .
אף אחד לא מבטיח גן של שושנים (או סוכריות מייפל), וברור לכולם שעצם הצורך של אנשים להגר למדינה אחרת, טובה יותר, מעיד על טרגדיה (או לכל הפחות משבר) שמתרחשים במולדת.
צריך לומר זאת: מותר לכם להגר, מותר לזוז, מותר לעבור מדינה וגם יבשת, אבל אתם צריכים להתאמץ. ממש. באמת.
צריך ללכת עד הסוף, לא לוותר, לא לקבל “לא”, להיות חכמים, פיקחים, שנונים ומאלתרים; להגירה דרושה נחישות, יוזמה וראיית הנולד.
ואלו בדיוק התכונות שאנו מתגאים בהם כישראלים!!
את החוצפה, אגב, עדיף שתשאירו מאחור יחד עם חוסר הסבלנות.
קנדה אמנם קולטת הגירה אבל היא לא חייבת לאיש דבר, ואם אתם רוצים לעשות את השינוי עליכם להתאים את עצמכם לדרישות הקנדיות (ולא יזיק אם גם תפתחו את העיניים לתרבות אחרת).
הברבורים חזרו לאגם אונטריו | צילום: אני
