סידורים של שישי - להרגיש בבית
הבוקר קמנו בתחושת געגוע לימי השישי שלנו בישראל. בא לנו לחזור לתחושה הזאת של לפני הסופ”ש, מעין פינוק לפני המנוחה. הבקרים של שישי היו הזמן רק של שנינו, לפני יומיים גדושים בילדים ובילויים ובשישי בבוקר היה לנו את הזמן שהיה רק שלנו, יכולנו לשבת ולאכול בניחותא, ולדבר על… הילדים כמובן 😀
השילוב של ארוחת בוקר מושקעות + קפה איכותי + מקום מעוצב עם אווירה מיוחדת עושים לנו את זה. לכן הבחירה במסעדת Narenj ב-Oakville היתה מדויקת, ומהרגע שדרכה רגלנו במסעדה הרגשנו בבית! אמנם קשה להגדיר את תחושת הבית הזאת, אבל נראה לי שהכל טמון בפרטים הקטנים: העציצים שתלויים ברחבי המסעדה, העיצוב שהזכיר לנו את הבית הישן שלנו בישראל (קצת שאבי-שיק, שנדלירים, רהיטים אקלקטיים, צלחות קרמיקה וכוסות אמאייל), מוזיקה שתוכלו לשמוע בכל מסעדה בתל אביב, והאוכל (!) שהיה טרי, מוכן בקפידה ועם תיבול “ישראלי” וחומרי גלם משובחים.
כל אלה הצטרפו ויצרו את התחושה המוכרת של בית, ונינוחות השתלטה עלינו. הדוקטור אמר לי שהוא חושב שמצאנו את מסעדת הבית שלנו 😍
הזמנתי קפה הפוך, Latte בלעז, והדוקטור הזמין קפה שחור במחשבה שבטח יקבל אמריקנו כרגיל. הוא הופתע לטובה כשבכוס שהונחה לפניו היה קפה תורכי אמיתי! הוא הגדיר אותו כ-“כזה של מילואים אבל של הביוקר” ☕ ולקנקן המים אפילו הוסיפו ענף נענע.
הדוקטור צילם את הקפה שקיבל בתקריב כדי להדגים את העיצוב של הכוס ואת השמחה שחש כשטעם לראשונה קפה שחור מזה 6 שנים 😀
התלבטנו מה להזמין לאכול ולבסוף בחרנו בשקשוקה עם גבינת חלומי ובריסקט (שילוב שנשמע מוזר אבל היה טעים ברמות) וארוחת בוקר עם שתי ביצי עין, סלט, תבשיל חומוס ושילוב מיוחד של תמרים ואגוזי מלך מטוגנים (שאלוהימא תעזור לנו עם הקלוריות).
לפני שקיבלנו את האוכל חששתי שהשילובים המוזרים יהיו טו-מאצ’ (גם שקשוקה, גם חלומי, גם בריסקט, יחד עם שתי ביצי עין וכו’) אבל ברגע שקיבלנו את המנות וטעמנו אותן, הכל נראה הגיוני ומשתלב בצורה מושלמת!
המנות שהוגשו לנו היו גדולות והיינו די מפוצצים, אבל למען הסיקור בבלוג, ולמענכם הקוראים 😉 היינו חייבים לטעום גם את הקינוחים שנעשים במקום ע”י שפים עם הכשרה צרפתית.
כבר הבנתם שבמסעדה הזאת השילובים המעניינים זה העניין, והאוכל הפרסי, עם השפעות מזרח תיכוניות יחד עם הקינוחים הצרפתיים מתחברים יחד לארוחה מושלמת.
ביקשנו מהמלצרית לקבל את תפריט הקינוחים והיא אמרה לנו שאין להם אחד כזה, בגלל שמבחר הקינוחים משתנה כל יום, והזמינה אותנו לגשת לוויטרינה בה מוצגים הקינוחים של היום ולבחור משם.
למעשה, זה צעד שיווקי חכם, כי ברגע שרואים את מגוון הקינוחים מקרוב חייבים לקחת כמה, כי הם כל כך יפים והכי בא לנו לטעום את כולם 😋
מאחורי הוויטרינה אפשר לראות את המטבח ואת שף הקינוחים (הקוריאני) שהכין באותו הרגע מגש שלם של קרואסונים. המטבח נוצץ מניקיון, והתנועות של השף שחתך את הבצק וגלגל את הקרואסונים היו מהפנטות.
ליד עמדת הקינוחים פגשנו את מארו, הבעלים של המקום. פתחנו בשיחה והחמאנו לו על האוכל הטרי והטעים. כשאמרנו לו שזאת המסעדה הראשונה בקנדה בה הרגשנו באמת בבית הפנים של מארו הוארו והוא אמר לנו שזה בדיוק מה שרצה שירגישו לקוחות המסעדה! אז הוא שאל אותנו מאיפה אנחנו וכשענינו “ישראל” הוא אמר: “אה, אנחנו בני דודים, אני מלבנון” ואמר שהחלום שלו הוא לנסוע לתל אביב, כי שמע שהיא עיר מדהימה והוא חייב לבוא לבקר.
מארו החליט שאנחנו חייבים לבוא ולראות את “אחורי הקלעים” של המסעדה ולקח אותנו לסיור וגם למסעדה השכנה (שהיא גם שלו) ואמר לנו שאנחנו חייבים לבוא שוב ולטעום את החומוס, שהוא לדבריו החומוס הכי טעים בקנדה - מזרח תיכון חדש של ממש!
הוא גם סיפר לנו שכשפתח את המסעדה ופירסם שהשף שלו הוא במקור מישראל, הוא קיבל ביקורת על כך שהוא מתגאה בשף שלו, ובמוצא שלו.
”הם מדברים שטויות” אמר לנו מארו, “אוכל טוב אמור לחבר בין אנשים, הגענו לקנדה כדי להתחיל חיים חדשים ללא הסכסוך במזרח התיכון, וכל מי שמתעקש להתבוסס בשטויות הפוליטיות שלא שייכות לקנדה מוזמן לא להגיע למסעדה”.
מארו הוא הבעלים של שלוש מסעדות שונות, כולן עם השפעה מזרח תיכונית ואווירה מיוחדת, תוכלו לראות את כולן באינסטגרם שלו.
זוכרים שהיינו חייבים לטעום את הקינוחים? אז בחרנו בקינוח שוקולד עם אגוזי לוז, ונהנינו מכל ביס. יש רק בעיה אחת, שהאוכל היה כל כך טעים שבא לנו לקחת את הילדים מחר בצהריים לאכול שם שוב 😇 נעדכן…