מתי הזמן הנכון לעזוב?
ישנן כמה נקודות זמן קריטיות במוחו וליבו של המהגר, שבסופו של דבר קובעות האם, מתי ולאן.
שלב א’ - הבזק של רעיון
גם לי, ואני בטוח שגם לכם, זכור הרגע שבו קפצה במוחי המחשבה - יש מצב שצריך לקפל את המשפחה והחיים ולעזוב למקום אחר. בין אם מסיבות של עבודה, מסיבות פרקטיות או מסיבות עקרוניות - יום אחד המחשבה הזאת נכנסת לראש, ומאותו היום החיים נראים אחרת.
יש גם כאלה שאצלם המנגנון עוקף את המוח ומתחיל ישר מהבטן: מין תחושה פנימית חזקה שחייבים לעשות מעשה ולנווט את ספינת חיינו למקום אחר.
אצלי זה היה כאילו חייתי חיים שלמים בצורה אחת, ואז הדבר הזה, המחשבה על הגירה, נכנסה לי לחיים והתחילה לחפור לי במוח תעלה, שהלכה והעמיקה. מאותו היום המציאות בארץ נראתה לי שונה, כאילו יכולתי להסתכל על המצב קצת מבחוץ, אולי מלמעלה, ולשפוט הכל אחרת. מה שעמד לנגד עייני היו הילדים שלנו והעתיד שלהם: האם אני גוזר עליהם את אותה כרוניקה של ישראליות ידועה מראש (אני לא צריך לפרט יותר מדי על האלימות, המלחמות, הסטרס, המצב הכלכלי, המצב הפוליטי, הקיטוב…), או שאני עושה את הבילתי יאמן ועובר למדינה אחרת. Holy S%#t!
שלב ב’ - בירורים
עכשיו מגיע השלב הבעייתי: נתקלתי באנשים רבים (הרוב למעשה) שהאסימון אצלם נמצא באופן מתמיד במצב נפילה, אבל לעולם לא יורד עד הסוף. בפסיכולוגיה קוראים לזה “ריפוי באיבחון” - מצב שבו מטופל עובר ממטפל למטפל בתקווה שאחד מהם יגיד לו שהכל בסדר, ויתן מזור לחשש הגדול מכל, שצריך לעשות שינוי. בהגירה אנחנו קוראים לזה “שלב הבירורים”.
אומר זאת כך: מי שבאמת רוצה/צריך/חייב להגר - מהגר. ומהר.
גם הדילמה לאן ומתי הופכת ללא כל כך רלוונטית. מתי = כמה שיותר מהר (כי ככל שנתמהמה האופציות שלנו יפחתו), ולאן = למקום שהכי קל להגר אליו ושייתן לנו ולילדינו את הסיכוי הטוב ביותר לחיים טובים.
שלב ג’ - יש לי אופציות
מי שנתקע בשלב הזה, הידוע גם כ”שלב האשליות”, בדרך כלל לא יוצא ממנו. התחושה שיש המון אופציות יכולה לבלבל את הנפש ולסמא את העיניים, כי למעשה אין הרבה אופציות.
בעצם יש רק שתי אפשרויות: להישאר או לעזוב. אבל אנחנו יכולים להטביע את עצמנו בתהיות איפה הכי כדאי לי, מה עם אנטישמיות, מה יוקר המחייה, מה עם הקור/חום, מה עם המשפחה והחברים, מה עם הגן של הילדה, מה אם לא אמצא קשרים חברתיים, אולי בכלל להישאר בארץ זה סבבה, אולי נמתין לשנה הבאה וכו’ - הכל כדי לא לקבל החלטה.
אם אתם שמים לב שאתם מסתובבים ללא סוף במחשבות האלה, לא נותר לי אלא להציע לכם לחתוך - לכאן או לכאן. אחרת אתם תשגעו את עצמכם, את המשפחה ואת כל הסביבה שלכם. זה לא בריא ולא מועיל.
שלב ד’ - הבטן
אם יש לכם “בטן” חזקה, יעני תחושות פנימיות שמכוונות אתכם בחיים, אז אתם תבינו את החלק הזה מצוין.
מי שניחן באינטואיציה חזקה ואמונה פנימית שהאינטואיציה תוביל אותו לחוף מבטחים, יכול להשען על התחושות האלו ולתת להן להוביל. למי שאין תחושות כאלה חזקות: תקשיבו למי שיש! (רמז, הוא/היא נמצאים ממש לידכם).
שלב ה’ - החלטה
ברוכים הבאים! דילגתם על כל שלבי ההתברברות בבוץ הפנימי, ועכשיו אתם מוכנים לתהליך 👍
אבל זהירות, יש פה מלכודת: איך ומתי מתנתקים?!
מה, פשוט נקום בבוקר ונתחיל לארוז?
נמכור את הבית, נגיד ביי ביי להורים ונעלה על טיסה?
נפרד מהחברים ומהעבודה ונתחיל לחפש תעסוקה חדשה?
נתלוש את הילדים מהמסגרות ונקווה שיסתדרו בארץ החדשה?
בקצרה: כן.
וביתר פירוט: אין שום דבר שיתן לכם את הגונג. כנראה שאף אחד לא יגיד לכם “סעו לשלום ובהצלחה. אתם גיבורים אמיתיים ועושים את הצעד הנכון ב-100%”. זה פשוט לא מציאותי לחכות שהעולם יחליט בשבילכם.
אם כבר אמרתם אומר לעזוב, את צריך לעזוב - לא בחופזה, אבל גם לא בדחיינות:
התחילו את תהליך ההגירה עם יועץ הגירה טוב ויללה, עוברים to קנדה.
שלב ו’ - הפרידה
אז אתם כבר עם כרטיסי טיסה, הילדים נפרדים מהחבר’ה, הודעתם לבעל הדירה שאתם עוזבים עוד חודשיים, תיק ההגירה שלכם עב כרס ואתם מכירים כל פרט ופרט בו…
עכשיו הזמן לשחרר את כל המתח שהחזקתם בבטן בכל החודשים האחרונים: החשש מה יחשבו החברים, המבט הדואג בעיניים של ההורים, הילדים ששואלים אין סוף שאלות על החיים החדשים, הקולגות לעבודה שמקנאים, הפחד, המתח, הדאגה לעתיד - כל אלו מאחוריכם, ועכשיו מה שחשוב זה להיפרד מישראל (וכל מה שיש בה) ולעשות את המעבר (הנפשי והפיזי).
זה זמן מיוחד ומרגש אם כי לא פשוט רגשית.
לנדינג
לנחיתה הראשונה בקנדה קוראים Landing.
זהו. אתם פה. זה היום הראשון של שארית חייכם.
עשיתם את התהליך: התלבטתם, חזרתם בכם, התלבטתם שוב, נבהלתם, קיוויתם, ביררתם, השתגעתם, התגבשתם, התייעצתם. ועכשיו הגעתם. מגיע לכם כל הכבוד! והפרס הכי טוב הוא שמעכשיו אתם יכולים לכוון את החיים שלכם איך שאתם רוצים.
קחו את הזמן הראשוני הזה בקנדה כדי לנוח, ללמוד, לפתוח את הלב והמחשבה למציאות אחרת. טיילו, דברו עם אנשים (ולא רק ישראלים כמוכם), ובעיקר פרגנו לעצמכם.
תוספת: החיים בכלל הם לא סרט. להגר זה קשה ויש הרבה מהמורות שצריך לעבור בדרך. זכרו שאת החלק הכי קשה כבר עשיתם, ומעכשיו תוכלו להיעזר באנשים טובים ובכישורים שלכם כדי לבנות עתיד טוב יותר!
יללה הלכתי לאכול poutine 🥔
תמונה שצילמתי בטיול משפחתי לאחת השמורות בסביבה.
