מצאנו את נרניה!
אז, בימים הרחוקים ההם, כשלא היו מסכים, טלפונים ניידים או מחשבים (ובתכלס, בקבוץ בו גדלתי גם לא היו טלפונים קוויים, אבל זה לפוסט אחר) ללכת לספריה ולהשאיל ספרים היה התחביב האהוב עלי (ומיד אחריו היו גולות וגומי 😇), ומבין הספרים שקראתי תמיד הייתי חוזרת לספר האהוב עלי ביותר: האריה המכשפה וארון הבגדים. הרעיון של פתיחת דלת ומעבר לעולם אחר קסם לי, וקראתי שוב ושוב על הרפתקאות האחים בנרניה הקסומה. את הקשר בין ספר הילדות האהוב עלי ל Headwaters Trail (Hamilton) תבינו בהמשך 😊
לפני כמה ימים, החלטנו ללכת ל Headwaters Trail: בחודשי הקיץ אנחנו מנצלים את מזג האוויר המהמם ועושים את 10,000 הצעדים היומיים שלנו בחיק הטבע, זוהי הזדמנות בשבילנו להכיר מקומות יפים בסביבתנו, ולהתחבר לקנדה דרך הרגליים (תוכלו לקרוא על עוד מקומות שגילינו בפוסטים להם אנחנו קוראים “שבילי ארצנו”).
הכניסה למסלול נראית גנרית: עצים, המון ירוק ושביל… אבל כשהתחלנו לצעוד הטבע עטף אותנו מכל הכיוונים ואחרי כמה דקות של צעידה, אמרתי לדוקטור שהנה, מצאנו את נרניה!
הכניסה ל Headwaters Trail (Hamilton) צילום - הדוקטור
משני צידי המסלול צמחו על העצים ורדי בר שמילאו את האוויר בריח משכר ותרמו לחוויה הסוריאליסטית; הציפורים צייצו ויכולתי לדמיין את אסלן האריה (ע”ע האריה, המכשפה וארון הבגדים) פוסע במלכותיות בינות העצים העתיקים ומביט בעוברים והשבים שפלשו לממלכה שלו.
קיר ריחני של ורדי בר - צילום: הדוקטור
יש משהו מהפנט בטבע של קנדה, שפע המים והאדמה הפוריה מעודדים את הצמחים לצמוח. חלק מהם גדלים לגבהים מרשימים, ואפשר להרגיש את הטבע ממהר להספיק לגדול ולפרוח לפני שרוחות הסתיו מתחילות לנשוב.
ורדי בר - צילום: הדוקטור
בכל טיול אנחנו אומרים אחד לשניה, שחבל שהילדים שלנו לא גדלו בקנדה, אלא הגיעו לכאן בגילאי העשרה המאוחרים כי חווית הטבע כאן מדהימה, ותארו לכם ילד שמטפס בחדווה על העץ שבתמונה:
המסלול ב Headwaters Trail חביב על רוכבי הסוסים באזור, וכמובן שכמיטב הסדר הקנדי יש שלט שמבהיר שהמסלול הזה מיועד גם לרכיבה על סוסים 🐎, וכן, ישנם גם סימוני שבילים ממש כמו בארץ.
כקיבוצניקית לשעבר יחד עם הדוקטור, חובב טיולים מושבע של החברה להגנת הטבע, אנחנו מתרגשים מאוד כשאנחנו נתקלים במסלולים שמזכירים לנו את הטיולים בישראל של פעם (לפני שהתחיל הבלגאן): האווירה הישראלית והתמימות של הימים ההם, כשהיינו מטיילים יחפים בשדות, רוכבים על סוסים, או קושרים סנאדות במחנה של השמו”צ (או הצופים). כשצעדנו ב Headwaters Trail הרגשנו שנכנסנו לעולם הקסום של נרניה, ויכולנו להתחבר לזמן קצר לישראל שלנו של פעם, זאת שאהבנו.
כשחיים בישראל, והאירועים והמתח היומיומי משתלטים על כל ההוויה, קשה להאמין שיש מקומות בעולם שבהם אפשר לחיות בשקט, להתמקד בפיתוח הקריירה ובגידול הילדים (בלי להצטרך להקשיב בחרדה לחדשות כל הזמן) ושהדאגות היחידות שלך הן להספיק להזמין מקומות לינה לחופש הקרובה בקוטג’ על שפת האגם.
קשה להסביר במילים את התחושה של הישראליות שאנחנו חשים שאיבדנו בשנים האחרונות של החיים בישראל, אבל אנחנו בטוחים שהצלחנו למצוא תחושה דומה מאוד כאן בקנדה.
