חווית המוסך כמטאפורה
כשאני נזכרת ב”מוסך יגאל”, זה שהיינו מגיעים אליו לטיפולים ותיקונים כשגרנו בישראל, מיד עולה באפי הריח של חדר ההמתנה שלו, שהיה תערובת של זיעה ומחנק של חדר חסר חלונות שלא אוורר מעולם, משולב בריח הדלק שהיה ספוג באדמת החול עליה נבנה המוסך.
אתם מבינים מהתיאור, שללכת למוסך של יגאל לא הייתה חוויה נעימה, ותמיד לוותה בחשש שגם הפעם “האלמנט” יככב ונצא עם חשבון מנופח ללא שום צורך ☹️
”אבל מה היתה הבעיה, יגאל”? הייתי שואלת אותו, “זה ה #$%^$%^ הוא היה מפטיר כלאחר יד, וצועק על דגנית שישבה במשרד: “תעשי לה שני תשלומים” כשהוא מתרחק ונכנס להאנגר שבו שכן המוסך.
נזכרתי ביגאל כשהגענו היום למוסך טויוטה בו אנחנו מטפלים במכונית שלנו: הם שיפצו את המשרד והוסיפו עמדות נוספות לאנשי שרות הלקוחות, שאלנו איפה ג’יי, הנציג הקבוע שלנו, ואחד מהנציגים התקשר אליו, התנצל ואמר שהוא במוסך משחרר לקוח אחר, ויגיע עוד שתי דקות.
”אתם מוזמנים לחכות בפינת הקפה שלנו, יש היום קרואסונים טעימים יחד עם השתיה החמה” אמר והחווה לכיוון “פינת הקפה” המשודרגת.
תארו לעצמכן להגיע למוסך נקי, מסודר ומפנק, שלא לאמר ריחני ונעים, ואם אתן לא רוצות להמתין, אנשי השרות יזמינו לכן UBER על חשבון המוסך הביתה או לעבודה, ויגיעו גם לאסוף אתכן כשיסתיים הטיפול במכונית שלכם. תארו לעצמכן!
אז כששואלים אותי מדי פעם: “מה השוני הגדול בין ישראל לקנדה”? הכי קל לי לענות: “קנדה היא מדינה מערבית מתפקדת, כל המערכות והשירותים כאן עובדים! ואפילו הדואר מגיע כששולחים אותו…” ומוסך טויוטה שלנו מהווה מטאפורה להתנהלות כולה: שקט, מסודר, מאורגן, נקי ומסביר פנים. ובלי החול במוסך של יגאל! שזה יתרון גדול!
מעולם לא חשבתי שאהנה מחווית הטיפולים במוסך, אבל אז עברנו לקנדה…