לאבד את הילדים
ניתוק מהילדים הוא אולי הפחד הנפוץ ביותר, קצת אחרי החשש מהקור ומעט לפני המרחק מההורים. אבל מה באמת עושים כדי למנוע א. התבוללות, ב. ריחוק תרבותי וג. ריחוק פיזי?
כישראלים הגודל והעושר התרבותי בקנדה (ובצפון אמריקה בכלל) זר לנו - “אנחנו שנינו מאותו הכפר” וכל הג’אז הזה. אז מה אפשר לעשות כדי לשמור את המשפחתיות הישראלית המפורסמת? להלן מדריך קצר:
כלום.
תודה רבה אני הייתי hadoctor.
אבל עכשיו ברצינות
באין ספור השיחות ש-mia ואנוכי מנהלים לאחרונה עם משפחות, שחושבות על הגירה לכאן, הנושא הזה עולה כל הזמן, ויש לי רושם שזה אחד מהנושאים העיקריים בהחלטה האם בכלל להגר ולאן. השאלות הנפוצות הן “איפה לגור כדי שהילדים לא יתחברו עם גויים?”, “איך לשמר לילדים את השפה העברית?”, “מה יקרה אם יתקבלו למוסד אקדמי בפרובינציה אחרת?” וכמובן “איך לשמר את הזיקה לארץ ישראל?”.
אינני מטפל או יועץ בהכשרתי ולכן אומר את הדברים הבאים בזהירות המתבקשת: אי אפשר לשלוט על הדור הבא, אבל אפשר (ויש שיאמרו שחובה) לקנות להם עתיד טוב יותר, בו יוכלו להיות חופשיים לחיות את חייהם כראות עיניהם. *בעודי כותב את המילים האלו עוברת בי צמרמורת, ותמונתם של הרמטכ”ל ונשיא המדינה, תלויות על קיר הכניסה לכיתה א’, ניבטות אלי במבט זועף כמו רוצות לומר: תתבייש לך! אחרי כל מה שסבל העם היהודי? הפוגרומים, השואה, העליות, הספר הלבן, המלחמות, השרדות עונת ה-VIP…?!
ותכלס הם צודקים: למה מי אני שאנתק את החבלים החונקים האלו ואפרוץ אל העולם כאזרח בודד, מנותק מכל קונטקסט, ואחפש את האושר האישי?
אבל גם אני צודק
אחרי כמה שנים בקנדה התחוור לנו שישנם סוגים שונים של “יהודים”: אלו שעלו לישראל בעקבות השואה, אלו שעלו לפניה, אלו שכלל לא חוו אותה ובכל זאת פיללו למולדת הנכספת, אבל יש גם סוג נוסף: אלו שדלגו על סעיף “מדינת היהודים” ועברו ישר לצפון אמריקה. הם זן אחר מאיתנו, הישראלים, וחוץ ממנהגי דת חצי משותפים, אין ביננו ובינם הרבה משותף (ע”ע דבריו של סת רוגן על הסיפורים המקושקשים ששמע בילדותו על ישראל).
ופה בדיוק נמצאת התשובה שלי לשאלת “מה יהיה עם הילדים”: הם ישתחררו מהקשר הכובל עם הישראליות, ויהיו חופשיים למצוא את עצמם, את עתידם ואת בני זוגם, ואם אנחנו כהורים נקנה להם ערכים טובים אז הם יצאו לעולם כאנשים טובים.
כן, יכול להיות שהם יתקבלו לאוניברסיטה ב-BC או בברקלי או בהמבורג (זה גם יכול אגב לקרות גם למי שחי בישראל);
וכן החברים שלהם יהיו ממוצא הודי ואירי וסקנדינבי וקוריאני ואפגני;
ובהחלט יכול להיות שהם יתרחקו מהדת או המסורת או יתחתנו, שהשם תרחם, עם גויים/גויות/אחר.
אבל הם ימשיכו את המסורות שלנו, כמשפחה;
והם יהיו אנשים טובים, כי כך גידלנו אותם;
ואם הדת או המסורת מתחברות אליהם ממקום פנימי ואמיתי אז יופי! ואם לא אז הם ימצאו משהו אחר.
שאלו את עצמכם בכנות מלאה: האם חשוב יותר שהילדים יהיו מחוברים לעבר, או לעתיד?
צילום: אני
