אבל מה יהיה עם הילדים?
נתון מעניין: לפחות 50% מתוך אלפי האנשים שכבר פנו אלינו בקשר למעבר לקנדה הם בני 40 ומעלה, לרובם ילדים בגילאי חטיבה ותיכון, והדבר שמאוד מטריד את מרביתם הוא: איך הילדים יסתדרו?
התשובה בקצרה: הם יסתדרו ויתאקלמו הרבה יותר מהר מכם (וגם רמת האנגלית שלהם תשתפר הרבה יותר מהר מזאת שלכם 🤓)
אז מה הסוד? קודם כל צריך להבין שבתהליך ההגירה תצטרכו לתמוך בילדים (כן, זה מאתגר לתמוך בכולם בזמן שגם אתם מסתגלים למדינה החדשה) ומאוד יעזור אם תתכננו את תהליך ההסתגלות מראש: אנחנו לדוגמא אמרנו לילדים שכשנגיע לקנדה ניקח כמה חודשי חופש ויהיה להם זמן להתרגל לפני שהם יכנסו למסגרות החינוך, בזמן הזה הלכנו יחד לסידורים הראשונים וגם לביקור הראשון שלנו בסופר, בקניון, במסעדה וכו’, טיילנו בטבע ואספנו חוויות מרגשות של “הפעם הראשונה ש…”
טיפ1: גם אם הילדים ציניים וקצת מתנגדים (בכל זאת, גיל ההתבגרות וזה) הם יודו לכם בעתיד על זה שהייתם סבלנים ועזרתם להם בתהליך הקליטה.
טיפ 2: בייבי סטפס ועוד קצת סבלנות.
חנוך לנער על פי דרכו
ניסינו למצוא פעילויות שבני העשרה יאהבו, אז כמבקרים תדירים בפסטיבל אייקון הישראלי, שמנו פעמינו לארועים דומים ששימחו עד מאוד את הילדים הגיקים שלנו 😇
פסטיבל אייקון - ישראל 2014 צילום: Hadoctor
באחת הנסיעות הראשונות שלנו מחוץ לעיר, אמר אחד הילדים שהוא מרגיש שהמוח שלו כואב מרוב הדברים החדשים שהוא רואה בכל מקום, ושאפילו העצים נראים אחרת מהעצים בישראל. לכן החלטנו שנעשה את התהליך לאט וניתן להם זמן להתרגל, אז עצרנו בסטארבקס וקנינו להם שוקו וסנדביץ’, כי גם בני עשרה הם ילדים ושוקו מתוק תמיד מנחם, במיוחד בזמנים בהם המוח מוצף מחוויות חדשות.
Rose Apothecary מתוך הסדרה Schitt's Creek בעיירה Goodwood - צילום: Hadoctor
חלק מהטיולים שלנו היו למקומות שהילדים ממש רצו לראות, כמו למשל המקום שבו צולמה הסדרה הקנדית Schitt's Creek : נסענו ל Goodwood ON שהיא עיירה שהפכה לאטרקציה תיירותית בעקבות הצילומים לסדרה, עברנו בין הלוקיישנים השונים והצטלמנו כמו גרופיס מקצועיים 😎
כשהגיע הזמן ללכת למסגרות החינוך החדשות, נסענו עם הילדים כל אחד למסגרת שלו, בדקנו איך מגיעים (אוטובוס או הסעה) והתרגשנו יחד איתם ביום הראשון בבית הספר החדש 😍
אין דרך אחרת לתאר את ההבדל בין מערכת החינוך שהכרנו בארץ לזו הקנדית, מלבד חווית שינוי מכוננת!
נכון שההבדלים התרבותיים בין שתי החברות ניכרים כמעט בכל שדרות החיים (מקניות בסופר ועד בירוקרטיה), אבל הבדלים בגישה בין מערכות החינוך מעיד יותר מכל על ערכי היסוד בחברה. בישראל כולנו רגילים “להתמודד מול” מערכת החינוך - לוודא שהילדים לא נחשפים לאלימות חלילה, לדאוג שהמורות מעניקות את תשומת הלב המלאה לילדים שלנו (מתוך 30 עד 40 תלמידים בכיתה), לארגן את הילדים בבית עם שיעורים, טקסים, טיולים ופעילויות… אך בקנדה, כמו בקנדה, המערכת פועלת בשבילנו ובשביל חינוך הילדים שלנו.
כך יצא שמן השבוע הראשון ללימודים הבנו שלא צריך להשתגע מסביב בית הספר ולא צריך לדאוג שמישהו ידאג לילדודס - למדנו לתת למערכת לטפל בהם, והיא עשתה את זה יותר טוב ממה שיכולנו לדמיין!
בסופ”ש האחרון הכרחנו את הילדים (שהם עכשיו כבר סטודנטים באוניברסיטה) ללכת איתנו לארוע סטייל פסטיבל אייקון שהתקיים ליד ביתנו, נכנסנו לאולם בו התקיים הארוע ומיד צחקנו כשנזכרנו בימים בהם הזענו ב40 מעלות בצל בפסטיבל אייקון (כי אם לא הזעת בטרוף וקנית מזכרות מצ’וקמקות, סימן שלא ממש היית באייקון 🤪)
אז הטמפרטורה היתה שונה, אבל הגיקים המתלהבים נראים בול אותו הדבר, וגם צילמנו לכם כמה תמונות מייצגות:
אנשים מגניבים מוכרים דברים בארוע של חובבי קומיקס ליד טורונטו - צילום: Hadoctor
קפטנית אמריקה קונה פיצ’יפקס - צילום: Hadoctor
May the force be with you - צילום - Hadoctor
אז אם הגעתם לכאן ואתם עדיין דואגים ל”איך הילדים יסתדרו” אני מבטיחה לכם שעם קצת תמיכה והכלה, הם יסתדרו ממש טוב 🤠
