אופנוענים פולנים

יום שישי אחד החלטנו שאנחנו (שוב) מכריחים את הילדים לנסוע אתנו לטיול (כי הקיץ עוד מעט נגמר, וחבל לפספס את מזג האוויר הנהדר וכו’). הם הסכימו, רק בתנאי שנעצור כדי לקנות “משהו טעים” בדרך. “משהו טעים” זאת מילת קוד לאוכל מושקע, במקום שיש לו דירוג גבוה בגוגל, ושיודעי דבר מספרים שהאוכל שם טעים מאוד וששווה לנסוע לשם במיוחד.

הדוקטור שמע שמועה על Bakers corner שידועה במאפים המושקעים שלה, ושמאז שהחליפה בעלים האוכל מעולה ושווה את הנסיעה, אז החליטו שחייבים לנסוע לשם ולנסות את הפיצות שלהם, במיוחד זאת עם הפפרוני.

כשהתקרבנו למקום ראינו שורה של אופנועים חונים בחזית וחבורה של אופנוענים יושבים בשולחנות במרפסת לבושים בווסטים מעור עם פאצ’ים, הארלי דיוידסון סטייל.
בשבריר השניה הראשון התלבטנו אם להכנס לבית הקפה, או לוותר ולנסוע למקום אחר. זיכרון המפגשים עם טיפוסים מפוקפקים (ער#!@…) בישראל עלו וצפו לנגד עינינו, וניסינו להחליט אם המצב מצריך אחורה פנה נונשלנטי.

אחרי האינסטינקט הראשוני התעשתתי והזכרתי לדוקטור שאנחנו בקנדה, ואין סיכוי שחבורת האופנוענים מזיקה. אמרתי “אַחֲרֵי!” ופתחתי בבטחה את דלת בית הקפה. פסענו פנימה ונעמדנו אחרי השלישיה שבתמונה הבאה:

כשהתקרבנו הצלחנו לקרוא את הכיתוב על הגב שלהם והתאפקנו לא להתפוצץ מצחוק: לפנינו עמדו אופנוענים פולנים חביבים ששייכים ל Polish motorcycle union בקנדה. הם עמדו וחיכו בסבלנות לפיצה שהזמינו ושוחחו ביניהם בלחש בפולנית מתובלת באנגלית, כשקיבלו את הפיצות שהזמינו הם שילמו, אמרו לנו Sorry (כי עברו לידנו וזה המנהג הקנדי) והצטרפו לחברים שלהם שישבו בחוץ ואכלו בנימוס את המאפינס הקטנטנים שהזמינו מבעוד מועד.

כשהגיע תורנו להזמין מגשי הפיצה היו כמעט ריקים לגמרי. הפיצה עם האננס (המצאה קנדית למהדרין!) שכנראה אהובה ביותר גם על האופנוענים חוסלה לחלוטין, אז קנינו קפה ומאפים (טעימים ממש!) והמשכנו בטיול, לא לפני שנפרדנו לשלום מחבורת האופנוענים שעדיין ישבה בחוץ וקישקשה פששם שצ’שזק, בפולנית.

בית הקפה Bakers corner - צילום: Hadoctor

כשהגענו לאוטו הבנו שלפעמים האינסטינקט מישראל משתלט עלינו, אבל צריך לזכור שהיחידים בקנדה שצריך לפחד מהם הם בעלי מקור וכנפיים ונראים ככה:

וגם ככה:

מה דוח שנתי עכשיו?!

טעויות של מתחילים